החלטה בתיק ע"ע 5539-07-11

1. ד.י. אלון בע"מ

2. דוד אלון                                                                  המבקשים

-

רחמים אסד                                                                                       המשיב

       בפני: סגן הנשיאה יגאל פליטמן, השופט שמואל צור, השופטת רונית רוזנפלד

             נציג עובדים מר איתן כרמון,            נציג מעבידים מר ישראל בן יהודה  

בשם המבקשים: עו"ד טל מור

בשם המשיב: עו"ד יצחק אלמוג

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין

ה ח ל ט ה

השופט שמואל צור

1.        לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט יוחנן  כהן  ונציגי הציבור  גב' פסה מרקוביץ  ומר ראובן בצרתי; תע"א 3156-09) בו חויבו המבקשים ביחד ולחוד לשלם למשיב שכר עבודה עבור שישה חודשים בסכום כולל של 42,000 ש"ח, בצירוף פיצויי הלנת שכר בשיעור של 5% לחודש והוצאות משפט בסכום של 7,000 ש"ח.

2.        בבית הדין האזורי בבאר-שבע התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת 1 בה הועסק (להלן- החברה) ונגד מנהלה באופן אישי, הוא המבקש 2 (להלן- המבקש) לתשלום שכר עבור החודשים פברואר-יולי 2009 בסכום כולל של 42,000 ש"ח בצירוף פיצויי הלנת שכר. המשיב טען כי ניהל בעבר עסק כעצמאי והעסק הזה נמכר למבקשים, תוך הסכמה כי הוא יעבוד אצלם כשכיר בשכר התחלתי של 7,000 ש"ח (נטו) לחודש. עוד טען המשיב כי עבד אצל המבקשים במשך חצי שנה, במהלכה הונפקו לו שלושה תלושי שכר בלבד על סכום נמוך משהוסכם, כאשר גם סכומים אלה לא שולמו לו. לטענת המשיב, המבקש הפסיק את עבודתו באופן חד צדדי וללא הודעה מוקדמת ולכן יש לחייב את החברה ואת המבקש באופן אישי לשלם לו שכר העבודה לתקופת עבודתו אצלם וסיומה. המבקש הכחיש את טענות המשיב וטען כי שילם לו את מלוא השכר המגיעה לו.

3.        בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בעיקרה. בית הדין קבע כי למשיב לא ניתנה הודעה על תנאי עבודתו בהתאם לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב- 2002. בקשר לכך נקבע כי אין לראות ב"הסכם השותפות" שנחתם בין המשיב למבקש ובתלושי השכר, כהודעה לעובד, שכן אין בו כל התייחסות לתנאי העבודה של המשיב. עוד נקבע כי הסכם זה מדבר על מכירת עסקו של המשיב למבקשים ואין בו כדי לייתר את החובה הכלולה בחוק למתן הודעה מפורטת בכתב וכן אין בו משום טענת הגנה מוצדקת.

בית הדין קבע כי המבקשים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם ולא הציגו כל ראיה הסותרת את טענת המשיב לפיה השכר הקובע עמד על סך של 7,000 ש"ח נטו לחודש. אשר לתקופת העבודה של המשיב ועל מועד תחילת העבודה העדיף בית הדין את גרסתו וקבע כי המשיב עבד אצל המבקשים במשך שישה חודשים, 2/09 - 7/09 ובהתאם הוא זכאי לשכר עבודה בסכום של 42,000 ש"ח (נטו). אשר להלנת שכר, בית הדין האזורי לקח בחשבון את השיקולים השונים וביניהם התנהלות המבקשים וחלוף הזמן ממועד הזכאות לשכר ועד למועד מתן פסק דינו וקבע כי יש להפחית את פיצויי הלנת השכר לשיעור 5% לכל חודש, עבור התקופה החל מהמועד לתשלום השכר ועד לתשלום בפועל. בקשת המבקש למחיקת התביעה נגדו נדחתה.

4.         המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישו לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בית הדין האזורי, בהחלטה מיום 17.7.11  דחה את הבקשה ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שלפנינו.

5.         המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור טובים. לטענתם, לא היה מקום לחייב את המבקש 2 באופן אישי בחובות החברה והיה על בית הדין להפריד בין החברה, כבעלת אישיות משפטית נפרדת, לבין המבקש, אשר פעל בשמה ומטעמה. עוד נטען כי בפני בית הדין האזורי הונחה ראיה כי בחודש יולי 2009 המשיב התפטר מעבודתו בחברה בשל ניגוד עניינים. עוד טוענים המבקשים כי חיובם בתשלום משכורת חודשית מלאה בחודש מאי 2009 נוגדת את הראיות שצירף המשיב עצמו מהן עולה כי הוא נעדר מהעבודה לפחות שישה ימים בשל אשפוזו בבית חולים. אשר לגובה שכרו של המשיב נטען כי היה על בית הדין להסתמך על תלושי השכר שהציגו המבקשים ולא להעדיף את גרסת המשיב אשר לא נסמכה על ראיה כלשהי. המבקשים מוסיפים וטוענים כי יש להעדיף את עיכוב ביצוע פסק הדין כולו על מנת למנוע נקיטת הליכי גביה בלתי צודקים, במיוחד פיצויי הלנה גבוהים. לחילופין, מבקשים המבקשים לעכב את תשלום פיצויי הלנת השכר, לכל הפחות לחודשים פברואר, מאי ויולי, או לעכב את חיובו האישי של המבקש או לחילופי חילופין לעכב את ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת ערבון.

6.         המשיב מתנגד לעיכוב ביצוע פסק הדין וטוען כי יש לפעול בהתאם לכלל לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. עוד טוען המשיב כי המבקשים לא הצביעו על נסיבות לפיהן יהיה קשה או בלתי אפשרי להשיב המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. המשיב מוסיף וטוען כי החברה איננה פעילה ואין לה כל נכסים וככל הידוע לו, מצבו הכלכלי של המבקש קשה ויש לו חובות גבוהים לשוק האפור. בקשר לכך צירף המשיב תדפיס של מינהל מקרקעי ישראל לגבי עיקול שהוטל על נכסי המבקש. עוד טוען המשיב כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס ומנומק כראוי ולא נפלה בו כל טעות משפטית המצדיקה התערבות בו.